כשקהל נעמד על רגליו בסוף הצגה בתיאטרון ומריע ממושכות וללא הפסקה לשחקני ההצגה כולם אבל בהצגה הזו לשחקנית אחת בפרט, הלא היא מרים זוהר המופלאה, זה מרגש בכל קנה מידה בטח עבור השחקנים אבל גם לקהל.

את ההצגה צ'ילבות של התיאטרון הקאמרי ראיתי ביום של מצב רוח מעונן משהו….מה אגיד לכם, מיד כשהתחילה ההצגה הוא התחלף לשמש ושמיים תכולים.

המפגש של מרים זוהר בת ה- 93 עם מיה לנדסמן השחקנית הצעירה הנהדרת, הדיאלוג הקומי ביניהן, ו….הופ בלוטות הצחוק אצלי נכנסו לפעולה.

 עלילת ההצגה מתמקדת במפגש קומי היוצר עימות בין שתי שחקניות משני קצוות עולם התיאטרון, בין דיוות תיאטרון ותיקה בת 90 פלוס מרירה ודעתנית לבין שחקנית צעירה אימפולסיבית ופרועה.

בכישרון ובהומור  מוצגת מערכת היחסים ביניהן המדגישה את פער הדורות והערכים בין השתיים, מערכת שעוברת תהפוכות, שבתחילתה הן יריבות מרות שלא סובלות אחת את השניה אך נאלצות לעבוד יחד, ובסופה הופכות לחברות כנגד כל הסיכויים.

הקסם בהצגה הזו הוא בדינמיקה בין שתי השחקניות, דינמיקה מתובלת בהומור שמשאירה חיוך על הפנים במשך כל ההצגה ולשעה קלה עושה טוב על הלב.

תענוג היה לי לראות את מרים זוהר על הבמה, חדה, מצחיקה ומוכיחה קבל עם וקהל כמו שנוהגים לומר שאצלה הגיל הוא רק מספר.

הצגה קלילה ומחויכת  עם קריצה לגיל ולחיים עצמם.