יש ספרים שפשוט נכנסים ללב ונשארים שם. כזה הוא קשקוש מקושקש של נוגה אלגום.

זהו סיפור שנראה על פניו פשוט, אבל נוגע בעדינות ובדיוק באחד הנושאים הכי משמעותיים ,קבלת השונה.

בתוך עולם של צורות “מסודרות” נולד קשקוש קטן שמרגיש לא שייך, לא מתאים, קצת… משובש,

מי מאיתנו  ילדים ומבוגרים לא הרגיש כך לפחות פעם אחת

“לאמא אליפסה ולאבא מלבן

נולד במזל טוב בן!

 לפתע גילו כל הצורות כי מדובר בקשקוש

קו מסולסל,קו מפותל ומעורבל

בלי התחלה ובלי סוף בכלל……"

היופי בספר הזה הוא לא רק במסר, אלא בדרך שבה הוא מועבר: ברגישות, בהומור ובשפה שמצליחה לפתוח שיחה אמיתית על שונות, על ייחודיות ועל היכולת למצוא את המקום שלך – גם אם הוא מחוץ לקופסה

איך זה להרגיש כשמישהי/ו שונה ממני?

מה היה קורה אם כולנו היינו בדיוק אותו דבר?

במה ההבדלים בינינו מתבטאים?

קישוקוש הבודד והמיואש כי הילדים דוחים אותו ולועגים לו, בורח מהבית, ובמסעו פוגש ילד בודד כמוהו שחווה שונות וביחד הם מגלים דמויות בעלות צורות הדומות להם דמיון חיצוני – "עץ משוגע ומלא פרפרים", "רעמת אריה חייכני", "ספינה בין גלים סוערים"….

קשקוש מרגיש לפתע משמעות לצורתו, תחושת השונות והחריגות מתחלפות בתחושת זהות ושייכות והוא מרגיש בר מזל

"יש לי מזל גדול מאוד

שנולדתי קשקוש מקושקש

…כמה נפלא שאני לא עוד

…ריבוע עיגול או משולש"

אני מודה – אני פשוט מתה על הספר הזה.
זה אחד מספרי הילדים היותר מוצלחים וחשובים שפגשתי.
אני מקריאה אותו שוב ושוב לנכדים שלי, ובכל פעם מגלה בו עוד שכבה, עוד נקודה למחשבה, עוד הזדמנות לשיח,וזה אולי הדבר הכי חזק בו ,הוא לא נשאר רק אצל הילדים,
הוא פוגש גם אותנו, המבוגרים בדיוק במקומות שבהם אנחנו עדיין קצת “קשקוש”.

אם עוד לא הכרתם  ממליצה מכל הלב.
ספר קטן עם מסר גדול.