שנים רבות חלפו מאז שכבתי במיטה בצעירותי והאזנתי במתח לתסכיתי רדיו פול טמפל הבלש האגדי או צחקתי להנאתי בשומעי את משפחת שמחון
והנה, בלי ששמנו לב, העולם עשה סיבוב שלם וחזר… לאוזניים, התסכיתים התחלפו בפודקאסטים,
הסכתים בעברית צחה, מאפשרים צריכת תוכן ומידע לא רק מספרים ובאינטרנט, גם בהקשבה מודעת.
השם פודקאסט הוא שילוב בין i pod ל- broadcasting,
בעידן שבו מזכירים לנו שוב ושוב לנו ולילדים שלנו להרים את הראש מהמסכים, הפודקאסטים מציעים אלטרנטיבה נהדרת, תוכן עשיר, נגיש, ובעיקר כזה שלא דורש מבט, רק הקשבה. נולדה כאן שפה רדיופונית חדשה, מגוונת, אישית, שמאפשרת לכל אחד ואחת לבחור בדיוק את מה שמתאים לו..
והכי כיף? אפשר להאזין בכל מקום, בנהיגה, תוך כדי הליכה או אימון, ואפילו באמצע הלילה למי שמכיר את עניין היקיצות…
מודה שבהתחלה זה הצחיק אותי , בצעירותי נרדמתי עם רדיו, והיום… אני מתעוררת בחמש בבוקר, לא בא לי לקום, ושוב מוצאת את עצמי עם אוזניות, נשאבת לעוד סיפור מרתק, והאפשרויות אינסופיות..
וככל שאני צוללת יותר לעולם הזה, אני מגלה כמה הוא עשיר, מפתיע וממכר ולא רק למבוגרים גם עולם הפודקאסטים לילדים פורח, מגוון, ויותר ויותר ילדים פשוט מתאהבים בו
והיום אני רוצה להמליץ לכם על פודקאסט למבוגרים בשם :"אנושי אנושי מדי" של העיתונאית סמדר רייספלד
וכך מתארת ומציגה אותו סמדר:
יש משפט כזה שאומר, "הדבר היחיד שקבוע בחיים הוא השינוי",
לפעמים הוא מגיע ברעש גדול, לפעמים מתגנב בשקט לפעמים הוא מר, לפעמים מתוק… ולרוב הוא פשוט אנושי.
בדיוק במקומות האלה נוגע הפודקאסט הזה,
זה לא עוד הסכת שמדבר על שינוי אלא כזה שמכניס אותנו פנימה, לפגישות אינטימיות עם אנשים שעברו טלטלות, תפניות, רגעים ששינו להם את החיים. ישראלים, כמוני וכמוכם, עם סיפורים שלפעמים מרגישים כאילו נלקחו מסרט דוקומנטרי טוב.
יש משהו מאוד לא מתאמץ באופן שבו הסיפורים נפרשים, בלי דרמה מיותרת, אבל עם הרבה עומק ורגש,כזה שגורם לעצור רגע, לחשוב… ואולי גם להסתכל אחרת על השינויים שלנו.
אני מצאתי את עצמי מקשיבה, לפעמים מזדהה, לפעמים מופתעת ,אבל תמיד מסתקרנת לשמוע עוד ועוד.
אם גם אתם אוהבים סיפורים אנושיים, אמיתיים, כאלה שנשארים איתכם אחרי שהאוזניות יורדות, תהנו מאוד מההסכת .
להאזנה לפרק על שוש בספוטיפי לחצו כאן
להאזנה ביוטיוב:
https://music.youtube.com/watch?v=Osd3ryzNhQQ&si=JNJ-lcaarcuF0G3G
השאר תגובה